top of page
חיפוש

להתיידד עם חוסר הוודאות ואיבוד השליטה

על חרדה, פחד והכנה רגשית ללידה

מיכל ישבה בחדר הטיפולים, רגליה מסוכלות, כפות ידיה משולבות בחיקה. "אני רגילה לשלוט בהכול," היא אמרה בשקט. "אבל עכשיו, אני בשבוע ה-39, ואין לי מושג איך זה יקרה, איך זה ירגיש. הפחד משתלט עליי." התחושה הזאת של חוסר שליטה לא הייתה זרה לה. כמו לרבות אחרות, היא תכננה את חייה בקפידה – את הקריירה, את הבית, את ההיריון – אך דווקא עכשיו, לקראת הלידה, נדמה שהכול חומק ממנה.

אנחנו נוטות לחשוב שאנחנו בשליטה, שאנחנו קובעות את המסלול ואת היעדים, אבל אז מגיעים הרגעים שבהם הקרקע נשמטת. רגעים שבהם חוסר הוודאות מתגנב ומערער את הביטחון. תקופת ההיריון והלידה הן דוגמאות מובהקות לכך – מתי תתחיל הלידה? איך אדע שזה הרגע? איך אתמודד עם הכאב? מי יהיה שם ללוות אותי? ולא רק זה – גם השאלות על העובר עצמו מתגנבות. האם הוא בסדר? האם הוא מתפתח כפי שצריך? איך הוא יחווה את הלידה? איך הוא/היא ייראה? כל אלה תחושות טבעיות, שמעוררות צורך עז במידע ובשליטה, שלעיתים קשה עד בלתי אפשרי להשיג. מה שהופך את החוויה לא רק למסע פיזי, אלא גם למסע רגשי עמוק של התמודדות עם הלא נודע.

המסלול מחוסר ודאות ושליטה לחרדה ולדיכאון

המוח שלנו שואף ליציבות. ודאות מספקת לנו תחושת ביטחון, ולכן, כאשר אין לנו שליטה על מהלך האירועים, הגוף מפרש זאת כאיום ומגיב בהתאם – דופק מואץ, נשימה שטחית, מתח שרירי ותחושת חוסר מנוחה. החרדה מחלחלת דרך מחשבות חוזרות, עיסוק בלתי פוסק בפרטים והקושי לשחרר. כאשר החרדה ממושכת ואינה מקבלת מענה, היא שוחקת את המשאבים הנפשיים שלנו. השחיקה מתבטאת בעייפות כרונית, קושי לשמוח או להרגיש מחוברת לרגעי ההווה, ותחושה כללית של ריקנות או חוסר תקווה. כך, החרדה עלולה להפוך לדיכאון – תחושת כובד רגשית שמלווה בקושי לפעול או להאמין כי הדברים יכולים להשתנות. חרדה מתמשכת מפעילה את מערכת העצבים הסימפתטית, זו שמגבירה את הדריכות והמתח בגוף. כאשר רמות הורמוני הסטרס כמו קורטיזול ואדרנלין נשארות גבוהות לאורך זמן, הגוף והנפש נכנסים למצב של תשישות. חוסר איזון זה פוגע בייצור סרוטונין ודופמין – חומרים הכרחיים לרגשות חיוביים ולתחושת רווחה נפשית. ללא איזון נכון, המוח מתקשה לווסת רגשות ולשמור על תחושת יציבות, מה שעלול להוביל להעמקת תחושת חוסר האונים ולדכאון.


הכנה רגשית דרך טיפול - בניית מרחב בטוח

טיפול פסיכותרפי, כחלק מההכנה ללידה, יכול לספק מרחב בטוח לדבר על הפחדים האלה. מקום שבו אפשר להגיד "אני מפחדת" בלי להרגיש אשמה או בושה. בטיפול, החרדה והפחד מקבלים מקום להישמע ולהיות מובנים. זה מאפשר לנו:


  • לזהות את מקורות החרדה

  • ללמוד כלים להרגעה עצמית

  • לפתח דרכי התמודדות אישיות

  • להתחבר לכוחות הפנימיים שלנו

  • לבנות תחושת ביטחון, גם כשהמציאות לא ודאית


העבודה הטיפולית לא מבטיחה שליטה מלאה - כי כזו פשוט לא קיימת! אבל היא יכולה לעזור לנו לבנות תחושת ביטחון פנימית גם כשלא הכל ידוע מראש. ללמוד להכיל את החרדה בלי שהיא תשתלט, לפתח גמישות מחשבתית, ולהבין שגם אם אנחנו לא יכולות לשלוט בכל - אנחנו יכולות לבחור איך להגיב למה שקורה. כל אחת מאיתנו יכולה למצוא את הדרך שלה להתמודד עם האתגרים שהריון ולידה מביאים איתם. לפעמים אנחנו צריכות רק מרחב בטוח ותמיכה מקצועית כדי להתחיל את המסע הזה.


כלים להתמודדות עם חוסר הוודאות ואיבוד השליטה

חוסר ודאות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, ובמיוחד מתקופת ההיריון והלידה. למרות הרצון לשלוט בתהליך ולתכנן כל פרט, המציאות לעיתים מזמינה אותנו ללמוד כיצד להכיל את חוסר הוודאות ולמצוא בתוכנו תחושת ביטחון גם כשהדברים אינם ידועים מראש. כדי להקל על תחושות אי-הוודאות, אפשר לשלב גישות מעשיות ושיטות גוף-נפש:


  1. זיהוי והכרה – לתת שם למה שאת מרגישה: "אני חווה חוסר ודאות, זה גורם לי לאי-שקט וזה טבעי ובסדר."

  2. נוכחות ברגע – להתמקד במשימות קטנות, בפעולות יומיומיות כמו נשימה עמוקה או שתיית מים תוך תשומת לב.

  3. הכרה ושחרור הצורך בשליטה – להזכיר לעצמך שלא הכל ניתן לחיזוי, וזה בסדר,בלידה ובכלל בחיים.

  4. תנועה ומגע – יוגה, נשימות מודעות או עיסוי מסייעים להרגעת הגוף ולשחרור מתחים.

  5. תמיכה רגשית – לדבר עם אדם קרוב, מטפל או קבוצת תמיכה מחזקת את תחושת הביטחון ומסייעת בפרספקטיבה מחודשת.


למצוא את הדרך שלך

אין דרך אחת נכונה ללדת או להתמודד עם חוסר ודאות – יש את הדרך שמתאימה לך. העבודה הרגשית והטיפולית מאפשרת לך להכיר את עצמך טוב יותר, לחזק את תחושת המסוגלות שלך, וללמוד להתמודד עם חוסר ודאות ממקום של ביטחון ורוגע.


בין אם מדובר בהריון, לידה, או תחנות אחרות בחיים, יש לך את הכוח להתמודד עם השינוי, לדעת מתי להרפות ומתי להחזיק, ולסמוך על עצמך בתוך כל המורכבות שבדרך.



חוסר ודאות בלידה

 
 
 

Comments


bottom of page